קרל רוג'רס

כשאני מבקש שתקשיב לי
ואתה מתחיל ליעץ לי
לא את שביקשתיך עשית.

כשאני מבקש ממך להקשיב
ואתה מנסה להשיב,
איך אני צריך להרגיש?
ומדוע אתה פוגע ברגשותי?

כשאני מבקש להקשיב לי
ואתה חושב שעליך לפתור את בעייתי
אתה מאכזב אותי

הקשב! כל שביקשתיך להקשיב
לא לפעול, לא לדבר,
רק לשמוע בלי להגיב.

אני יכול לדאוג לעצמי
אינני חסר ישע, אולי חסר ניסיון והססני,
אך לא חסר אונים.

כשאתה עושה משהו למעני
שיכולתי לעשות בעצמי
אתה מגביר את חששותי
מצית את מבוכתי.

אולם כשאתה מקבל כעובדה פשוטה
שאני מרגיש את שאני מרגיש
אז אינני צריך לשכנע אותך
ומתפנה להבין את המתרחש בתוכי.

אז צצות מאליהן התשובות
ברורות ונהירות
ואינני זקוק כלל לעצות
כי אני – אני.

גם רגשות לא הגיוניים
הופכים למשמעותיים
כשמבינים את שהם טומנים
המקור ממנו הם נובעים.

לכן, אנא, רק הקשב
עת תרצה לדבר – בקש,
חכה לתורך,
ואזי אני גם אקשיב לך.